תולדות אמנות התקרה

התקרה מעבר להיותה אלמנט קונסטרוקטיבי במבנה בתקופות זמן מסוימות התקרה היוותה גם אלמנט מרכזי בעיצוב המבנה ובביטוי הקונספט שלו, ניתן היה לראות זאת בעיקר בבתי התפילה ובסלוני העשירים, בכתבה זו אסקור בקצרה את ההתייחסות לתקרות כאלמנט עיצובי בתקופות זמן שונות וכן בימנו.

תקופת האדם הקדמון

תקופת המערות, כבר בתקופה זו ניתן להבחין כי מבחינת ההתייחסות למבנה היו רק שני אלמנטים, רצפה וקירות. התקרה היוותה המשך טבעי לקירות מאחר והיא מקומרת ומחוברת אליהן, כהמשך לכן כשהאדם הקדמון עיטר את המערות ההבדל הוא ברור, הרצפה נקייה ונטולת קישוטים לעומת הקירות והמשכם (התקרה) שהיו מעוטרים בשלל סמלים דתיים, טקסיים או סמלים המתארים אירועים שונים .

אדריכלות איסלמית של ימי הביניים

הסגנון האדריכלי של האסלם החל להופיע במזרח התיכון במאה ה-7 והתפשט במהלך ימי הביניים לצפון אפריקה, דרום ספרד, אסיה הקטנה, פרס והודו. בתחילתה שאבה האדריכלות האסלמית את השפעתה מאדריכלות הסאסאנית, המצרית,הרומאית, הפרסית- והביזאנטית.

התקרה של בתי התפילה האסלמיים מתאפיינת בכיפות גדולות ומרשימות המעוטרות בצורות גאומטריות ובאמנות רפטטיבית שימוש בקליגרפיה ועיטורים בשפה הערבית וכמובן פסיספסים מיוחדים. הסימטריה מרשימה והחומרים עשירים ומתבלטים בצבעיהם העזים, לא תמצאו שם איורי חיות או אנשים כמו בנצרות בשל האיסור על כך באסלם (כמו ביהדות)

התקופה הגותית

התקופה הגותית התחילה במאה ה-12 בצרפת והתפשטה לאזורים שונים באירופה עד לדעיכתה במאה ה- 16.

הסגנון הגותי התאפיין בבנייה לגובה, צריחים וקשתות מרשימות, לפיכך התקרות התאפיינו במראה קשתי וגבוהה, הקשת שמשה גם כקונסטרוקציה וגם כקישוט השאיפה הייתה לייצר קשתות כמה שיותר דקות וגבוהות לפיכך במהלך הבנייה נפלו לא מעט מבנים שלא צלחו את סגנון הבנייה הייחודי שהתאפיין בפרספקטיבה חריגה של בנייה לגובה אך לא לרוחב לעומת תקופת הרנסנס התקרות לא אויירו אבל בהחלט אפשר לראות שימוש רב בויטראז’ים מרשימים.

תקופת הרנסנס

הרנסנס החל את דרכו בפירנצה שבאיטליה במאה ה- 14 עד המאה ה- 17 במשך כ- 300 שנה עברה התרבות הזאת מאיטליה לרחבי אירופה והשאירה חותם עז. בתקופה זו היה ניסיון להחיות את טכניקות האדריכלות המודרנית של לפני ימי הביניים והשוני העיקרי מיתר תקופות ימי הביניים הוא הכרה ביכולות האנושיות של האדם שאין לו מתחרה מלבד האל לעומת תקופות קודמות בהן גימדו את האדם לעומת גדלות האל.
התקרות הן תקרות גבוהות, מרשימות מאוד, אלמנט מאוד בולט בתקרות מהתקופה הזו הוא הציורים והעיטורים העשירים, ציורים דתיים המספרים סיפורים נוצריים שונים, הציורים מדויקים לפרטים וריאליים, גם כאן נעשה שימוש בקשתות ובעמודים כקונסטרוקציה מעוטרת במיוחד, התאורה לא נתלתה מהתקרה אלא הוצבה על הקירות ובכך אפשרה לכל היופי שבתקרה להתקיים ללא הפרעה.

אדריכלות יהודית בתקופת שונות

היהודים מכורח המציאות שנדדו בעולם במשך שנים בנו את בתיהם ובתי הכנסת שלהם בהתאם למקום בו חיו ולא פיתחו סגנון אדריכלי יהודי לכן ניתן לראות במהלך ההיסטוריה וגם עד היום בארץ סגנונות שונים המושפעים גם מהסגנון האירופאי- בארוקי וגם מהסגנון המוסלמי. ניתן לראות תקרות עשירות בפסיפס ובגוונים ואפילו כיפות לעומת תקרות שטוחות המעוטרות בעיקר באלמנטים דקורטיביים, שימוש באיורים בבתי הכנסת הוא מועט ולרוב לא יופיע בתקרות.
תקרות בימנו

מאז התפתחות לוחות הגבס ולוחות תותבים למיניהם רוב התקרות הינן תקרות כפולות אשר החלל בינהן לרוב משמש מעין חדר שירות לכל המערכות- מיזוג, חשמל, ספרינקלרים וכו’
גם בתקרות האלו ניתן למצוא תקרות דקורטיביות ומעניינות כגון תקרות באריסול, משחקי גבהים וניתוקים בגבס, משחק בגוונים וחומרים בתקרות אקוסטיות שונות וכמובן אלמנטים דקורטיביים מוכנים מגבס שמצמדים לתקרה, מאחר והתאורה ברובה תלויה מהתקרה קשה לעטר את התקרה באלמנטים מדויקים כמו ציורים מחר וקשה להבחין בהם מבעד לתאורה שמכה מייד. לעומת זאת בסגנונות עיצוב מסוימים דווקא מתמקד בחשיפת התקרה וחשיפת המערכות כחלק מהאמירה העיצובית.