המעצבת קרן מילכברג פורת מקדימה את זמנה עם תפיסה עיצובית שלוקחת בחשבון גם את נושא האחריות החברתית
אחד הפרויקטים המרשימים שנבנו בישראל בשנים האחרונות הוא ‘הבית מאחורי הגבעה’ פרויקט מסקרן ויוצא דופן משום שהדיירים המתגוררים בו וגם מבנה הבית מוצנעים מן העין. רוב התכנון התרכז באפשרות למזג אותו בשמורת הטבע הסמוכה זאת באמצעות גבעה מלאכותית בעבודת יד משולבת צמחייה. הגבעה הכורכרית שעוטפת את הבית מזמינה את העוברים והשבים לחוות חוויה יוצאת דופן ושונה.
מאחורי תכנון ועיצוב ‘הבית מאחורי הגבעה’ עומדת קרן מילכברג פורת הבעלים של סטודיו ID253. מעצבת שנדמה כי היא תמיד פוסעת שתי פסיעות קדימה לפני תודעת העיצוב המקובלת בישראל. זו אולי הסיבה שהיא מוזמנת באופן קבוע לעצב בתים בלתי שגרתיים, זו אולי הסיבה שהעבודות שלה זוכות בפעם אחר פעם בתחרויות אדריכלות ועיצוב ועבודות שלה התפרסמו במגזינים בעולם.
קרן עוסקת בתכנון קונספט של בתים ומרחבים שונים, החל מעיצוב המבנה והחזיתות שלו, תכנון הקשר העיצובי בין חוץ לפנים והתכנון הפנימי, הסטודיו אותו היא מנהלת מעניק את השירותים האדריכליים הנוספים באמצעות מי שהוסמך לכך.
“אני מאמינה שעיצוב איננו אקראי או שעתוק” היא מסבירה “ההתעסקות בעיצוב הפכה היום בחלק מהמקרים להתעסקות ביפה, במה שרואים. אני חושבת שההתעסקות בעיצוב צריכה להיות במה מרגישים, בחוויה היותר עמוקה שמתקבלת מהחלל”. היא שוטחת את תפיסת עולמה.
הדירים המתגוררים בבית מאחורי הגבעה מסמלים בדיוק את התפיסה הזו, הם אנשים מאד אמידים אך אין להם צורך להפגין את העושר שלהם, העשירים הצנועים. הנושא שהעסיק אותם יותר מכל בשלבי התכנון הוא איך הבית שלהם ישתלב בסביבה מהפן התרבותי והאקולוגי שבה הוא מתקיים.
באופן אירוני כמובן הבית מושך תשומת לב רבה בשל הייחודיות שבו, אולם מצליח להטביע חותם תרבותי חדש בסביבה ובמרחב.
הטרנד החדש בעולם העיצוב והאדריכלות: אחריות חברתית
עולם האדריכלות הולך ומתפתח בכל שנה. מתקופת האבן ועד היום הצליח לשכלל האדם את המערה שלו באופן מרשים שגם השתנה בהתאם לצרכים שלו. אם פעם העיצוב היה שם דגש על ההיבט הפיזי הפונקציונאלי, הרי שבתקופות שבהן צמחו המעמדות הגבוהים צמחו גם קומות הבתים כדי להביע סטטוס כלכלי. בעידן שלנו, תכנון ועיצוב הבית לוקח בחשבון גם את הצורך הרגשי של בעלי הבית ובשנים האחרונות גם תכנון אקולוגי הפך לדבר מצוי.
מילכברג שייכת לדור המעצבים הבא, אשר מעצבים מתוך התחשבות לא רק במימד הפיזי של הדברים, לא רק במימד הרגשי או הסביבתי שלהם, אלא גם במימד הערכי שלהם.
מה מנחה את תפיסת התכנון והעיצוב שלך?
“אני מאמינה שאדריכלות צריכה להשתלב במרקם ובמרחב הציבורי בו היא נמצאת, יחד עם זאת להיות ייחודית ולעורר מחשבה. לקוחות הסטודיו שלי לרוב, הם אנשים אשר מוכנים לשלם יותר בשביל חשיבה ואיכות, ‘איכות’ אשר אינה מתבטאת דווקא בחומרים אשר נחשבים יקרים יותר, למרות שגם אלו בשימוש כאשר הקונספט מצדיק זאת”.
“לקוחות הסטודיו הם אנשים שחושבים גם על קיימות ועל הבחירות שלהם, על החומרים שיכניסו הביתה או למשרד, חומרים מהם יבנו את הבית שלהם, בעידן בו מודעות לאחריות חברתית וסביבתית תופסת תאוצה”.
“לתכנן בית דומה באופו מופשט לתהליך של רכישת בגד” היא אומרת “לרוב, מי שאין לו הרבה אמצעים, ירכוש בגד זול שיוצר בסין לעיתים תוך ניצול מוחלט של עובדים חסרי זכויות. מי שהתעשר בשנים האחרונות יהיה לו חשוב לצעוק את זה באמצעות מותגים בולטים.
אולם מי ששייך למעמד הגבוה יותר ירכוש בגד שנשאלו לגביו שאלות כמו איפה הוא יוצר, האם היה עידוד של תעשייה מקומית ביצור, האם שולם למי שהכין את הבגד משכורת ראויה, האם הסיבים מהם מופק הבגד הם אקולוגים. לא סתם כנראה אופנה אקולוגית חביבה על אנשים שיש בידם האמצעים לרכוש אותה”.
זו תפיסה שעדיין לא רווחת בישראל?
“היא רווחת אצל מעצבים מובילים בעולם וגם בארץ מתחילה להתבסס מודעות לערכים הללו. אחריות סביביתית ומעורבות קהילתית כבר מוצאת ביטוי בתוך התרבות האירגונית של יצרנים ותעשיות בענף הבניה , דבר המאפשר לבחור בחומרים שכאלו לעומת אלו שלא. זה פועל יוצא של מגמות וערכים אשר משתקפים בדרישה של השוק.
אנשים היום לא רק שואלים האם נכון יותר לבנות את הבית מעצים או מבלוקים או בבניה קלה, אלא מתעניינים במקור חומר הגלם, היכן לדוגמא נכרתו העצים, האם בתהליך הכריתה של העצים התקיים ניצול, או הפרת איזון אקולוגי של כפרים שלמים, או מהי מידת הרעילות של החומרים שיהיו בשימוש בבית. זה משקף בעיני את הדרך הנכונה שלוקחת בחשבון את הנושא החשוב של קיימות, אני בטוחה שבעוד כמה שנים היא תהפוך לסטנדרט בעולם הבניה והעיצוב ואנו עדים לתהליכי תקינה בתחום גם בארץ”.
לבנות בית לאנשים שידם אינה משגת
מילכברג פורת לא רק בונה לאנשים אמידים. השנה, כחלק מתפיסת העולם החברתית שלה, היא בחרה להשקיע את תקופת הקורונה בתכנון ועיצוב פנימיה לילדים בסיכון, בחסות אגודת מעצבי הפנים האקדמיים בישראל בה היא חברה.
“כבר הרבה זמן שרציתי לעצב עבור אנשים שבאמת צריכים בית במושג הרחב של המילה, אנשים שידם אינה משגת” היא מספרת “רציתי לבצע עבודת עיצוב שבאמת תוכל להיטיב עם אנשים בצורה משמעותית. תקופת הקורונה צמצמה באופן טבעי את שטף הפרויקטים שלי וכשהגיע מייל מ IID אגודת מעצבי הפנים האקדמיים בישראל שהם מחפשים מתנדבים לשיפוץ פנימיה לילדים בסיכון זה התלבש לי כמו כפפה ליד, החלטתי שעכשיו זה הזמן, זו הקריאה האישית של הקורונה אלי”
עשר מעצבות פנים מטעם IID אגודת מעצבי הפנים האקדמיים בישראל הגישו הצעה לתכנון חלל המשפחתון שבו שוהים 12 ילדים, המעצבות נחלקו לשלוש קבוצות. באופן לא מפתיע הקונספט התכנוני שהציעה מילכברג פורת בתוך הקבוצה בה היא פעלה, היא זו שהתקבלה, יחד עם מילכברג בצוות השתתפו המעצבות רונית זהבי מאיו וויוי סולומון בשיתוף פעולה יוצא דופן. הצוות המסור המשיך ללוות את הפרוייקט גם לשלב תוכניות העבודה והפיקוח יחד עם מירב טולדו ליפשיץ מנהלת הפרוייקט מטעם האגודה.
“בתכנון מרחב מחייה של מספר רב של ילדים אשר מתגוררים יחד נדרשת חשיבה רבה”, היא מתארת את התהליך “ניסינו לחשוב איך בתוך חווית מגורים אינטנסיבית, שבה כל ילד מתגורר יחד עם עוד שלושה ילדים בחדר ועם עוד 12 ילדים בבית, וכל החיים החברתיים הם במטבח שצמוד לסוג של סלון המצב הנתון של התוכנית שהיתה קיימת בפנימיה, נצליח לייצר עבורם גם מרחב פרטי ששייך רק להם”
מה בחרתן לשנות במבנה הפנימיה הקיים?
“ביטלנו את המסדרון הצר שגרם לתחושה מחניקה שמובילים אותך לתא, במקומו יצרנו מרחב פתוח,מעין סלון רחב ידיים אשר שייך רק לילדים ומהווה רחבת כניסה לחדרים. וזאת מעבר לפינת ישיבה סלונית במרחב הציבורי של הבית. מרחב הילדים מעניק הרגשה משפחתית ונעימה ושונה מהמקובל בתלפיות (הפנימיה בה אנו פועלות)” היא משתפת “ביטלנו את מה שהיה נהוג בפנימיה שכל הארונות של הילדים מרוכזים יחד במקום אחד כמו מלתחה, במקום זה, לכל ילד תכננו ארון פרטי שצמוד למיטה שלו וגם שולחן אישי להכנת שיעורי הבית, סביב המיטה יצרנו חלל פרטי באמצעות הגדרה ותיחום המיטה עם דפנות עץ, העץ מעביר תחושה של חיבור לאדמה, מעניק ביטחון ומסמן ותוחם את האזור הפרטי של כל ילד. אלה דוגמאות לדברים קטנים שיכולים ליצור שינוי גדול בתפיסת הבית של הילדים הללו”
“היה פה אתגר תכנוני החלל שקיבלנו היה מוגבל מאוד אבל זה היה כיף ומרגש לייצר יש מאין” היא מסכמת “באמצעות תכנון נכון (עוד לפני שנכנס מימד העיצוב) אפשר להעניק לילדים חויית חיים איכותית יותר, כזו שמאפשרת להם “מקום” במרחב אשר מיתרגם למרחב ריגשי עשיר יותר ומיטיב, כזה שגם אם הם לא יכולים להסביר אותו במילים הוא עובר באינטואיציה וישפיע על חייהם כבוגרים.
Less is more
פרויקט נוסף של מילכברג פורת שזכה לסיקור רחב במדורי העיצוב הוא עיצוב משרדי וחנויות הדגל של המותג NUNUNU מותג בגדי ילדים בלתי שגרתי המציג תפיסה עיצובית ששוברת את המוסכמות המקובלות בבגדי ילדים. תוכלו לפגוש שם חולצות בצבעי שחור לבן עם גולגלות, חומרי גלם איכותיים והקפדה על פרטים. באתר הבית של המותג ניתן למצוא עשרות סלבריטאים בינלאומיים שמלבישים את ילדיהם במותג הנחשק.
מה היה הדגש העיצובי שלך בחנויות המותג?
“התחברתי לטוטאליות של המותג, גם אני מאד טוטאלית בגישה שלי לעיצוב ולחומרים. אני משתדלת לדייק ולהמעיט לא צריך עומס יתר כדי לבטא עוצמה” היא מספרת.
“לדוגמא בחנויות בחרתי להשתמש בחומר גלם אחד, פשוט אך עוצמתי והוא הברזל החשוף,לא צבוע ולא מתיפייף, בדיוק כמו המותג ” היא מתארת את התהליך התכנוני. “לפני הצילומים של המשרדים שעיצבתי עבורם, בעלות המותג הציעו שנחכה אחרי שנלביש את החלל, אבל אני העדפתי את התמונות, כשהחלל מדבר בעד עצמו, לתפיסתי חלל טוב לא צריך לקשט בשביל שהאמירה שלו תהיה נוכחת”
אם צריך לחפש משהו שמייחד את מילכברג פורת אלו אכן החללים שעובדים בפני עצמם, לא צריך להלביש אותם בשטיח או תמונה בשביל להרגיש את החלל. בבתים שהיא תיכננה ועיצבה ניתן להיכנס לבית ריק ועדיין לחוש בדופק הפנימי שלו מעצם החשיבה שהתקיימה בתכנון החלל והמרחב שהתקבל.
“תפקידו של המעצב הוא לא רק התאמה וייפוי” היא מסבירה את הפילוסופיה מאחורי העבודות שלה “התפקיד של מעצב הוא להתייחס לתחושה החללית שנוצרת בתוך המרחב וגם להתייחס למה שלא קיים במרחב. אתן לך דוגמה, כשאת מעמידה בסלון שולחן וספה מזנון וטלוויזיה באופן פונקציונאלי, כזה שמתייחס למרחקים בינהם ולפרופורציה, אני אתייחס לא רק להעמדה הנכונה ביניהם אחד ביחס לשני, אלא גם למה שנוצר ביחס בחלל ה’אין’ שביניהם “.
למה את מתכוונת כשאת אומרת “חלל האין שביניהם”?
“אני מחפשת לבחון, מה קורה שם במרחק בין הספה לתקרה, איפה נוצרים המעברים, לאן העין נמשכת, איפה הצירים הבלתי ניראים אילו פרספקטיבות נוצרות, מאיפה נכנס האור, זה קצת כמו ליצור צילום שיש להתייחס לפריים שלו”.
“אני בוחנת מה קורה בזמן שהאדם שוכב על הספה, מה הוא יראה בגובה 80 ס”מ, מה הוא יראה בתקרה. אני תמיד מתייחסת לחלל כמרחב שהוא לא רק קירות ורהיטים, החוויה נוצרת כל פעם מחדש, בכל תכנון וכל עיצוב של בית או מבנה”
איך את מסכמת את פילוסופיית העיצוב שלך?
“התפקיד שלי הוא לתת את הצורה הנכונה, את הרקע המדויק, החיים ומי שעתיד לגור בבית או להשתמש במרחב כבר יעשו את השאר”
